אז מסתבר שהקטנטנות האלו שמות לב לכל פרט ופרט - צבעים, חומרים, סגנון ואפילו אורך.
אתמול (כן, יום לפני סיום הלימודים) היא החליטה שהיא רוצה להעניק מתנה למורה שלה לכבוד סוף השנה.
שאלתי מה תרצה, ענתה שוקולדים.
אבל זאת לא המורה מהסוג שקונים לה שוקולדים, זאת מורה עם אופי ברור - הבוקר איתה נפתח בשירים בליווי גיטרה שממלאים את הנפש, בהמשך יום הלימודים מספרת ׳כך סתם׳ באמצע היום סיפורים עם מוסר השכל משלים ואגדות, מלמדת את סיפורי המקרא באופן כל כך מוחשי ותיאטרלי ויודעת תמיד לעצור בדיוק בשיא כדי להשאיר להם טעם של עוד (אפילו אני זכיתי להיסחף יחד איתם בימי הזום), מלאת חסד, חיוכים ונועם. ולמרות שזה נשמע יכולות של מורה ותיק היא צעירה, צעירה מאוד - מעריכה שבשנות העשרים לחייה.
אז למורה כזו לא נותנים שוקולדים. למורה כזו, עם אישיות ברורה כל כך, אפשר לתת משהו יותר מוכוון אופי. יותר אישי. יותר משהו שעושים במיוחד עבורה...
אז חשבנו וחשבנו והיא החליטה שהיא תכין לה תכשיט.
הוצאתי מהארון את כל ארגזי התכשיטנות עם כל הכלים והחרוזים (נשאר מלא עוד מתהקופה שהייתי יוצרת תכשיטים, כיום זה שמור הייטב עבור מתנות אישיות לאהובים) והצעתי כל מיני תליוני פרח עדינים בגוון זהב שממש נראו לי מתאימים לאישיות שלה והיא התעקשה שלא, זה לא מתאים! זה לא מה שהיא אוהבת! צריך חרוזי עץ! ומייד הביאה דף ועיפרון וסירטטה איך נראות השרשאות שלה.
מממ... דווקא חרוזי עץ אין בתוך כל כמויות החומרים.
רגע! יש לי שקית ענקית של חרוזים שקיבלתי מחברה קרובה ומקסימה שמאסה בכמויות החומרים אצלה בבית והעבירה אליי חלק, בטוח יש שם משהו... ואכן היה.
הוצאתי אקראית כמה חרוזים בצבעים שמחים והיא התעקשה שאלו לא הצבעים האהובים עליה וצריך גווני עץ או כחולים. והיא דייקה עוד יותר את המתנה והתאימה את הצבעים. לאחר שהשחילה על השרשרת שבחרה מדדתי על עצמי כדי לחתוך באורך הנכון והיא שוב התעקשה – זה לא האורך הנכון! היא אוהבת יותר ארוך שעולה על החולצה! אז כמובן שעשינו כפי שרצתה, זאת המתנה שלה ונראה שהיא יודעת בדיוק בדיוק מה המורה שלה אוהבת. סגרנו וחיברנו והיא הייתה מרוצה כל כך.
משם עברנו לבחור דפים לעטיפה והיא בחרה לפי צבעי השרשרת, הוסיפה ברכה בכתב ידה והדביקה כוכבים.
יצא אישי, מדוייק והעיקר מאוד שימח אותה ולימד שיעור חשוב בהערכת המורים שלך והכרת הטוב.
ואני, שעדיין המומה מרמת הדיוק שלה ותשומת הלב לפרטים, מייד קיבלתי חיבוק ו״תודה שעשית איתי״ וכמו תמיד מתרגשת לראות ולומדת ממנה חזרה את הכרת הטוב שבולטת אצלה במיוחד. אפילו המורה ציינה זאת באסיפת ההורים.
עלתה למיטה נרגשת מאוד לקראת היום האחרון בכיתה ב. עכשיו מחכים רק לשמוע אם אכן היא קלעה לטעמה.
ולראות מה מצב התעודה....
